תנ"ך על הפרק - במדבר כד - בכור שור

תנ"ך על הפרק

במדבר כד

141 / 929
היום

הפרק

בלעם מברך את ישראל פעם נוספת ומנבא על ישראל והאומות

וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. [לקראת נסיונות כמו שפי' כי ידע כי לא יועיל כלום כמו שיאמר הוא עצמו "כי לא נחש ביעקב" ונתכוון לברכם והק' הסכים על ידו כדכתי' ותהי עליו רוח אלהים אי נמי רצה לקללם כי הבין שאין הק' רוצה ורצה שלא תשרה עליו שכינה ויקלל מדעתו ושכינה שרתה עליו על כרחו והכריחתו לברך]: שתם העין. כדמתרג' אונקלוס: וידע דעת עליון. כלו' איני צריך עוד לידע מה יצוה לו הק' כי אני יודע כבר דעתו שהוא רוצה שאברכם. הגה"ה: נפל וגלוי עינים. [כלו' בשעה שהוא נופל ושוכב, גם בשעה שהוא גלוי עינים כלו' גם ביום גם בלילה אני רואה המראות]: כנחלים נטיו זה הלשון של נטה שייך באהלים ובנחלים כדכתי' "אשר נטה אהלו" וכתי' "הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'" כנחלים נטיו [כמו שהנחלים נטיו ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים, כן יתפשטו האהלים לכאן ולכאן שיפרו וירבו ויהיו צריכים לפשט האהלים ולהרחיבן לכאן ולכאן כמו שכת' "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו": [כגנת עלי נהר. שגדילים הגנות ומתרחבין: כאהלים נטע ה'. [אהלים ושנטע הק' בגן עדן כדכתי' "ויטע ה' גן בעדן מקדם" שגדילין ומתברכין] ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה כדכתי' "ויטע אהלי אפדנו": כארזים עלי מים שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם: יזל מים מדליו. [כמו "הרים נזלו" יטפו מים ממקום שהם דולים כמו "גם דלה דלה לנו" כלו' ירבה חיל מזרעו כי אזל למים ולנהר כמו "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך בבל…שטף ועבר וגו'" כלו' יצאו חיל מזרעם: וזרעו יהיה במים רבים ויגדל מאד: וירם מאגג מלכו. ירם יותר מאגג מלכו של ישראל. כל מלכי עמלק נקראים אגגי כמו מלכי מצרים פרעה ומלכי פלשתים ואבימלך: ותנשא מלכתו. של ישראל] והיה מתנבא על שאול שנלחם באגגי: יאכל גוים. [כלו' ישראל יכלה גוים, אותם שהם צריו: ועצמתיהם יגרם. כמו "ולא גרמו לבקר" כשאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרד את העצמות ואינו משאיר אחיו כלום] יגרר ימשאליר ב"ל כמו ישברם, ויש לפרש יגרם כמו יגררם, יגרור אותם: וחציו ימחץ. [ובחציו ימחץ אותם כמו "ויבא יעקב שלם" שהוא כמו בשלם]: כרע שכב כארי. שהכל יראים להקימו פן יפגע בהם: מברכיך ברוך וארריך ארור. [כלו' שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל] ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם: ויחר אף בלק. כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת כמו שאמר זה שלש פעמים והרי אתה מוחזק בברכתם: ברח לך אל מקומך. [ברח לשון מהירות וקלות כמו "ברח דודי ודמה לך לצבי"]: אמרתי כבד אכבדך. שתחזור לארצך כבד במקנה בכסף ובזהב שאתן לך אבל עתה יכול עתה לברוח ולילך במהירות שלא תשא עמך כלום, שלא את לך כלום ועכשיו הנה מנעך ה' מכבוד שאפי' שום כבגוד לא אעשה לך: לך איעצך על אותו דבר שהיית ירא וחרד מפני הקהל היושב ממולך ומפחדו שלחת עלי איעצך אתן לך עצה שלא תתגרה עמהם שאין לך לירא מהם כלום כי לא יזיקוך ולא לעמך כל ימיך כי את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים יהיה ולא עתה: אשורנו. [אני שר ורואה אותו אבל לא יהיה קרוב וכפל מלה הוא]: דרך כוכב מיעקב. נתחזק הכוכב והמזל של יעקב, ודרך לשון חוזק כמו דרכי נפשי עז" וגם יש לפרש דרך לשון דרך כלו' איימנא אשטיילא כבר נכנס הכוכב והמזל בדרך - שיעלה ויעמוד מלך חזק על ישראל שימחץ פאתי מואב כלו' השרים שהם הפאות כמו "אבן הפיאה" שמעמיד כל הבנין, ועל דוד ניבא דכתי' ביה "ויך דוד את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות"]: וקם שבט. גם הוא לשון כוכב שהולך ונמשך דרך הילוכו אל מקום המזל ודמיא דוכבא דשביט. ויש לפרש [לשון מקל ורצועה וממשלה] אך לפי שהוא כפל מלה על דרך כוכב יש לפרש לשון כוכב: והיה אדום ירשה. [שהיו עבדים לדוד נושאי מנחה: והיה ירשה שעיר אויביו. כמו ירשה יהיה שעיר לאויביו] אי נמי ירשה יהיה שעיר שהם אויביו של ישראל: וישראל עשה חיל. וממשלה וכח: וירא את עמלק.. וירא את הקיני [אלו שתי אומות לקח ביחד שעמלק היה ראשית מלחמות ישראל כדמתר' אונקלוס והקיני בא להקביל פניהם במדבר ועשה עמהם חסד שעל פיו העמידו שרי אלפים ושרי מאות] ומקומם ביחד כדכתי' "ויאמר שאול אל הקיני סרו רדו מתוך העמלקי: [ועתה ראה מה בין הנלחם לגומל חסד] עמלק…עדי אבד שיהיה נאבד מן העולם כדכתי' "אמחה את זכה עמלק מתחת השמים" והקיני איתן מושבך ושים [שם דבר כלו' ושימת מושבך בסלע חזק]: כי אם יהיה לבער קין. [כשיהיה לבער קין שילך בגלות: עד מה. עד מתי יהיה דבר זה: לזמן ארוך יהיה ולא תהיה כי אם שביה שאשור תשבך ולא תהיה נבער ואבוד מן העולם כמו עמלק ולפיכך חכם הנשלם עמהם ושוטה המתגרה בהם]: אוי מי יחיה משמו אל. [כאדם המקונן ואמ' אוי מי יוכל לחיות מאותה שומא שישים הק' בעולם שאני רואה אותה ועל מלך משיח נתנבא]: וצים מיד כתים. [וצים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר בל יעברנו": מיד כתים. מן הרומיים, כמו שתירג' אונקלוס, אותם רומיים ענו אשור ואעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך" אפי' הכי יענו אותם הרומיים: וענו עבר. כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפה. וגם הוא רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם: עדי אבד. לבסוף כשיבא מלך המשיח]. [ועל שראה האומות כלות בימי המשיח היה מקונן עליהם לאמר "אוי מי יחיה"] ועל האומות קורא אוי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך